2018 | מוסררהמיקס_האקתון בשיתוף ‘בנות טיורינג’:
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
Fake sense, fake sensor
במאמרה פוליטיקת הפרוקסי: אות ורעש, כותבת האמנית הגרמניה היטו שטיירל על המצלמות שמותקנות בטלפונים החכמים שלנו. יצרני הטלפונים רוצים להגדיל את הרווחים, ולכן הם מייצרים טלפונים עם מצלמות זולות ככל האפשר, עם עדשות באיכות כה נמוכה עד כי רוב המידע שהן קולטות הוא רעש. הפיצוי על נחיתותן של העדשות מגיע מכיוון התוכנה, שמנקה את הרעשים באמצעות שימוש בדוגמאות של תמונות אחרות. המצלמה משתמשת בחיבור לרשת כדי לאתר תמונות מתוך רשתות חברתיות ואתרים אחרים, כדי “להבין” מה התכוונו לצלם, וכל זאת ללא ידיעתנו.
// קישורים
פוליטיקת הפרוקסי: אות ורעש
היטו שטיירל
פילוסוף הטכנולוגיה האמריקאי דון איידי עוסק בפוסט-פנומנולוגיה: חקר התופעות שלאחר ומעבר לתפיסה החושית שלנו. אם הטלסקופ של גלילאו גלילאיי שימש להרחבה והעצמה של יכולות העין, הרדיו-טלסקופים של ימינו, כמו המצלמות עליהן מדברת שטיירל, אינם מציגים לנו את התופעה, אלא יוצרים בעצמם ייצוג של דבר שאינם “רואים”. השימוש בטכנולוגיה גורם לנו לחוות דרך החושים שלנו דברים שאינם קיימים במציאות.
קישורים
דון איידי
קל לטעות במצלמת הטלפון שלנו ולחשוב שהיא מציגה לנו תמונה טבעית, אך גם כשמבינים שהתמונה היא סינתטית, היא נראית לנו אמיתית, או כזו שמייצגת בצורה ישירה את המציאות. אך למעשה, אין זה המצב. הדוגמאות והחוקים בהם משתמשת המצלמה מבוססים על אנשים מסוימים ועל תרבות מסוימת. הם נבדקו באזורי תעשיית הייטק, על עובדי הייטק ומקורבים להם, לרוב אוכלוסייה לבנה. ישנם ממצאים רבים, כמו הדיווח הזה באטלנטיק, שהאלגוריתמים המשמשים לעיבוד תמונה אינם עובדים באותה צורה על שחורים. לפיכך, מה שנראה לנו כהרחבה של החושים, הוא למעשה תוצר של מערכת פוליטית אי-שיוויונית מלאה בהטיות.
קישורים:
אלגוריתמים המשמשים לעיבוד תמונה אינם עובדים באותה צורה על שחורים > אטלנטיק
בעולם הרשתות החברתיות של 2018, אנו חשופים ללא הרף להשפעתם של גורמים אינטרסנטיים, שמקדמים את עמדותיהם ודעותיהם. אנחנו כבר רגילים לכך שחלק מן המידע ששוטף אותנו הוא fake news, מידע מזויף שנועד לגרום לנו להאמין בשקרים, כדי לתמוך באג’נדה מסוימת. מה שיותר קשה לנו להפנים הוא שה-fake news הללו נמצאים גם בחיישנים שלנו, שאותם אנו מזהים עם החושים שלנו. מעטים מודעים היום לכך שמה שאנחנו רואים דרך עדשת הטלפון החכם נגוע בפוליטיקה, בתאוות בצע ובגזענות. בתקופה שבה חלק גדול מהאינטראקציות האנושיות שלנו מתבצע דרך פילטרים טכנולוגיים, אנחנו נמצאים במצב של חוסר-ודאות ביחס לכל מה שאנחנו רואים, שומעים וחשים.
***
פסטיבל מוסררהמיקס עוסק השנה בתימה של אי ודאות.
האקאתון כשלעצמו הוא זמן של חוסר ודאות הן כלפי הפרויקט – נספיק/לא נספיק, יצליח/לא יצליח והן בהתייחסות לטכנולוגיה כרכיב לא ודאי באמנות – יעבוד/לא יעבוד. הסטטיסטיקה בהאקתונים היא ששליש מהפרויקטים מצליחים, שליש נכשלים, ושליש איפשהו באמצע. הקסם טמון באווירה היצירתית, במעבדה הרעיונאית, גם אם יש פרויקטים שהולכים לא להסתיים או “פרויקטים בעבודה” שיוצגו באירוע הנעילה ואולי בעתיד.
-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+–+*+-+*+-+*+-+*+–+*+-+*+-+*+-
האירוע התקיים בתאריכים 29.5-31.5.2018 במהלך פסטיבל מוסררמיקס, במעבדת ירושלאב – מעבדת המדיה של ביה”ס מוסררה, ירושלים.
אמנים משתתפים: אדר גולדפרב, אורי לוינסון, איל גרוס, אלה נובק, אלון גרוס, גליה ברס, הגר בריל, יואב ליפשיץ, כרמל ברנע ברזנר יונס, לילה גל, מאיה מגנט, נועם שחר, ספיר יונס, עידו פרישוף, עמית בן עמי, רוקסי מונטאנו, שלי ציפורי
מנטורים: ‘בנות טיורינג’ – בנות טיורינג הן דגנית אליקים, בת דזבלי וערן הדס. ביצירותיהן הן משלבות מוזיקה, נט-ארט, שירה, אלגוריתמים, תכנות, פרפורמנס ועוד, ליצירות שנעות סביב ובתוך עידן האינטרנט והתרבות הדיגיטלית.
-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+-+*+–+*+-+*+-+*+-+*+–+*+-+*+-+*+-
הפרויקטים
- “About Progress” | עידו פרישוף, ערן הדס, אמיר חיות, דגנית אליקים
- ” Poetry Hacking” | נעם סהר-ממן, דגנית אליקים, תומר ברוך, אורי לוינסון, אלה נובק, סביון פישלוביץ’, עמית בן עמי
- “78% לבד” | ספיר יונס, גליה ברס, לילה גל, הגר בריל
- “אתה טורק” | אדר גולדפרב, אלה נובק ועמית בן עמי
- “ציפור-דרוֹן” | יואב ליפשיץ, רוקסי מונטאנו, אמיר חיות, Batt-Girl, דגנית אליקים, ערן הדס, בני שפירא
- “טיפולופון” | מיה מגנט, ערן הדס; עיצוב: נעם סהר-ממן
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
“About Progress”
עידו פרישוף, ערן הדס, אמיר חיות, דגנית אליקים
טכניקה: משחק מחשב
משחק מחשב לשחקן 1 על קדמה ובלבול.
כל האפקטים במשחק הינם הקלטות של קול אנושי. קול: דגנית אליקים; פסנתר: ריצ’רד קליידרמן.
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
” Poetry Hacking”
נעם סהר-ממן, דגנית אליקים, תומר ברוך, אורי לוינסון, אלה נובק, סביון פישלוביץ’, עמית בן עמי
בעקבות מותה של מורשה (מוסררה) ג’ארח לפני כמה שבועות, החלטנו לאגד את שיריה ולספר את סיפור חייה בממשק לא לינארי המוטבע בשכונה בה נולדה וגרה כל חייה. על ממשק המפות של גוגל יצרנו מסלול סיור בשכונה משובץ בתמונות ושירים ובנקודות מפתח בחייה של מורשה.
אנו מזמינים אותכם להתוודע לסגנונה הייחודי ולכבד את זכרה וזכר הטכנולוגיות שכה אהבה.
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
“78% לבד”
ספיר יונס, גליה ברס, לילה גל, הגר בריל
טכניקה: מחקר של חברת 78% Alone
ניסוי הבודק את טווח הרגשות האנושי ואת ההתאמה הרגשית של הנבדק לחיים בסביבה טכנולוגית מתקדמת מבוססת אלגוריתם.
הפרויקט הוצג בפסטיבל פרינטסקרין 2018.
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
“אתה טורק”
אדר גולדפרב, אלה נובק ועמית בן עמי
טכניקה: מיצב אינטראקטיבי
לתוצאות [של הפעולה] אין גבול, היות שפעולה, גם אם היא מתחילה כביכול משום מקום, פועלת במדיום שבו כל תגובה נעשית תגובת שרשרת וכל תהליך הוא סיבתו של תהליך חדש. מכיוון שפעולה פועלת על יצורים המסוגלים לפעולות משל עצמם, כל תגובה, מלבד היותה מענה, היא תמיד גם פעולה חדשה שמתחילה שרשרת סיבתית משלה ומשפיעה על אחרים. על כן פעולה ותגובה בין בני אדם לעולם אינן נעות במעגל סגור ולעולם אי אפשר לתחום אותן בבטחה בין שני שותפים. הטווח הבלתי מוגבל הזה מאפיין לא רק את הפעולה הפוליטית, במובן הצר של המילה, כאילו הטווח הבלתי מוגבל של יחסי הגומלין האנושיים הוא אך ורק תוצאה של הריבוי חסר הגבולות של האנשים המעורבים [ביחסים אלה], ריבוי שלכאורה אפשר היה לחמוק ממנו על ידי הצטמצמות לפעולה במסגרת נסיבות תחומה שקל להבינה; [אבל] המעשה הקטן ביותר בנסיבות המוגבלות ביותר נושא את הזרע של אותו היעדר גבולות, מפני שדי במעשה אחד, ולפעמים במילה אחת, כדי לשנות כל מערך. (“המצב האנושי”, חנה ארנדט, עמ’ 223-224)
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
“ציפור-דרוֹן”
יואב ליפשיץ, רוקסי מונטאנו, אמיר חיות, Batt-Girl, דגנית אליקים, ערן הדס, בני שפירא
ציפורדרון הוא פרוייקט DIY אמנותי-טכנולוגי של עפיפונים לעידן פוסט נאיבי. הפרוייקט נולד בהאקתון מוסררהמיקס, שהתקיים בזמן “אינתיפאדת העפיפונים”, מתוך המחשבה שגדל במרחב הזה דור של ילדים שעבורם הדימוי של העפיפון אינו רק דימוי של אופטימיות או נוסטלגיה לילדות נאיבית. עבור דור שלם של ילדים העפיפון או הבלון, כמו גם “ציפורים” טכנולוגיות אחרות שמסתובבות בשמיים כגון מזל”טים, הוא גם כלי מלחמה מטיל אימה בשמיים של ישראל ופלסטין. בפרוייקט הלואו-טק סייברפאנק שלנו אנחנו מדמיינים את העפיפונים של ילדי הדור הזה, במרחב הזה, בעידן הזה, במציאות קצת אחרת.
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
“ טיפולופון”
מיה מגנט, ערן הדס; עיצוב: נעם סהר-ממן
טכניקה: פרפומנס דיגיטלי
טיפולופון הוא ממשק שמאפשר לך לנהל עם הפלאפון שלך שיחה מלב אל ליבה.
////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////////
