פָקַצָה (נכתב גם פקאצה), הוא כינוי שהופיע בעברית לראשונה ככל הנראה בתחילת שנות ה-80, והתבסס על ראשי תיבות של “פקידה צבאית” וסיומת הנקבה: ה. במילון העולמי לעברית מדוברת (1982) בעריכת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה מופיעה המילה בנספח ככינוי לטירונית, אך במהרה גלש הביטוי והפך כינוי לנשים (צעירות או מבוגרות) או נערות או ילדות שהתנהגותן נחשבת סנובית, גסה, קיטשית, חסרת עידון ולעיתים גם חסרת מצפון וגם כפויית טובה.
בתחילת שנות ה-2000 נוסף לביטוי משמעות נוספת והיא כינוי גנאי לנערות בנות עשרה (תחת ראשי התיבות: פרחה קטנה וצעקנית, וסיומת הנקבה: ה) שמפגינות התלהבות מאופנה חולפת ונוהגות להתבטא בשפה רדודה, צווחנית ועתירת הגזמות, המוצאת ביטוי לרוב ברשת האינטרנט. שפתן של ה”פקצות”, שאף זכתה לכינוי – “פקצית” – רווּיה בביטויים כתובים כמו “ס22ה” (סבבה), “פ33ה” (פצצה), “100מם” (מהמם), “כאילו”, “מושי” (מושלם), “אומייגד” (Oh my God), “חיימשלי” (חיים שלי) ודומיהם. בלוגים של נערות אלו מתאפיינים בשפתם ה”פקצית” כמו שימוש בסיומת וּש לשמות ושמות עצם, ובהתמקדותם באלמנטים העיצוביים של הבלוג, שהבולט ביניהם הוא שימוש רב בצבע ורוד. מחקרים אקדמיים בנושא טוענים כי החלפת התווים אינה באה ליצור שפה מקודדת הבהירה רק ליודעי ח”ן, אלא נובעת משיקולים “נשיים” יותר של אסתטיקה ועיצוב.
אני משתמשת בפקצית ככלי לביטוי אמנותי ואני מכנה זאת ‘ישראלית ספרתית מקודדת בדקדוק דולף’.
את מנעד האותיות הבסיסי הרחבתי לתווי מקלדת משפות שונות:
אני מדברת על פקצית
- ‘החדר האינטימי שלה‘ במסגרת כנס “סובייקט, שפה וטכנולוגיה – על החיים במרחב ללא גוף” כנס של המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, מאי 2014
- השקת Google Devart Israel – גוגל קמפוס תל אביב, מרץ 2014
- ה9ק3ה מגיyה למוז*אiן – נט ארט והשפה הפקצית בכנס השנתי של איגוד האיטרנט הישראלי, 2012
מתוך מייבי אטנדינג, 2011 – ככל שהדמות יותר “חולה במחלה” כך הכתוביות של הטקסט שלה יותר מפוקצות:
מתוך הפרויקט ‘היא גמורה’, 2011 – להחזיר את הנראות של הקול הערבי לשיח
מתוך Dwon the ASCII hole, 2010:
מתוך הפרויקט HEMUM, 2007:
